עידוד – המזון הרגשי של כולנו
עידוד הוא למעשה הנקודה החשובה ביותר בגידול ילדים.
לפי התאוריה האדלריאנית חוסר בעידוד הוא המפתח לרבות מן הפרעות ההתנהגות של ילדים ובכלל.
ילדים זקוקים לעידוד כמו ששתיל זקוק למים. לא פחות.
עידוד אינו ניתן רק על הצלחה.
העידוד מתמקד במאמץ ובדרך.
המטרה שלו היא להצביע לילד על מה שעבד, על הדרך שעשה, על ההתקדמות.
ילדים שאינם מעודדים מרגישים חסרי יכולת.
ילד שחושב שהוא אינו טוב מספיק – מצפה לכשלון.
וכשמצפים לכשלון גם עוזרים לו לקרות. “גם ככה אני אכשל, למה לי להשקיע?”
וזה מן מעגל “קסמים” או יותר נכון אימה…. שבו ילד שנמצא בחוויה של כשלון תמידית, וכמובן במקום הזה ילדי קשב הם בקבוצת סיכון של להיות בחוויה ובתחושת כשלון תמידית.
במעגל הזה ילד שנכשל בלימודים עושה פעולות ש”עוזרות” לו להיכשל: הוא לא יקום בבוקר, הוא לא יכין שיעורים, הוא ישכח בבית את הציוד, הוא ישכח ללמוד למבחן ועוד ועוד.
ילד מעודד, שחווה הצלחה בלימודים – ומן הסתם זוכה לעידוד מעצם היותו – ניגש למשימות חייו עם מוטיבציה חיובית, הוא יודע שהוא יכול. ולכן הוא מצליח לגייס את האומץ לנסות ולהצליח.
ילד מעודד יידע לגייס אומץ גם כאשר הדברים אינם מסתדרים תמיד כמו שהוא רוצה או בהתאם למה שניסה להשיג.
עידוד הוא המזון הפסיכולוגי של כולנו. כל אחד מאיתנו זקוק למאגר עידוד יציב ועשיר. אנחנו זקוקים לו תמיד. ובמיוחד ברגעים שקשה לנו או כשאנו חווים כשלון.
ילד שזוכה לעידוד מבחוץ, כלומר על ידי הוריו ומוריו, בונה בהדרגה את מאגר העידוד הפנימי שלו ויוכל לעודד את עצמו במצבים רבים. בעת הצורך הוא ייזכר בחוויות חיוביות שצבר ויוכל להזכיר לעצמו: אני יכול! יש לי כוחות! אני אצליח!!
א אהוב
נ נחוץ
י יכול
ילד שמאפשרים לו להיות תורם ומועיל, זוכה לעידוד על תרומתו, העידוד בונה את הדימוי העצמי של הילד, ילד עם דימוי עצמי מפותח, יהיה אמיץ דיו להתמודד עם משימות החיים.
כשאני מעודדת ילדים אני מסתכלת באמפתיה על הקושי, אני משקפת לו את יכולותיו ואת האמונה שלי בו, וכמובן מציעה את עזרתי.
ההצלחה מחזקת את מעגל הא’ של המעודדים:
אומץ
אמונה
אופטימיות
אקטיביות
ילד שאינו מעודד או חווה ביקורת כאשר אינו עומד בציפיות הצוות החינוכי, לא יצליח לגייס את הכוחות, המוטיבציה והאומץ לנסות שוב, גם אם ינסה יחווה כשלון – מה שיחזק את תחושת אי המסוגלות ויכניס אותו למעגל הפ’ של הנמנעים:
פחד
פקפוק
פסימיות
פסיביות
הורים, חשוב שתזכרו:
עידוד הוא כל מסר שמעלה את הערך של האדם בעיני עצמו.
עידוד הוא הדשן של תחושת הערך.
העידוד הוא אחד הכלים ההוריים החשובים ביותר,
ולמעשה מהווה דרך לשקף לילד את חוזקותיו ויכולותיו.
ילד מעודד פנוי רגשית לצמיחה והתקדמות.
הוא אינו עסוק בספקות עצמיים אלא מבין שהוא מסוגל ואהוב.
עידוד, בשונה משבחים (“אלוף”, “נסיך”, “מלך”, “מהממת”, “כל הכבוד”)
אינו מצביע על תכונת אופי אלא על דרך התנהלות, על מאמץ, על השתדלות ולפעמים גם רק על כוונות טובות.
דוגמאות לעידוד (מבוסס על טבלאות העידוד של ד”ר אנאבלה שקד מספרה: “לקפוץ למים”):
- תודה לך
- זה ממש נעים לי כשאת….
- זה ממש עוזר
- זה הקל עליי
- זה לא מובן מאליו
- ראיתי שממש ניסית
- את חייבת ללמד אותי איך את עושה את זה…
- אני שמחה שהסתדרת
- אני סומכת עלייך
- רואים שאתה נהנה מזה
- השקעת בזה הרבה מחשבה / זמן / אנרגיה
- זה היה שווה את ההשקעה
- כשאת משקיעה במשהו קשה לפספס את זה….
- ראיתי שהבנת אותו
- תודה שחיכית
- זה חשוב לך…
- את מתחברת לאנשים
- אתה משתפר
- לקחת אחריות….
- תודה שהתאפקת
- ראיתי שהצלחת למרות שהיה קשה
- התמדת..
- זה ישתפר בעזרת אימון
- בפעם הבאה נספיק יותר
- זה לא נעים להפסיד
- נצטרך להשלים
- נצטרך להסתפק בזה הפעם
- את קולטת אנשים
- זה לא פשוט להתאפק
- טוב שאת יודעת מה שאת רוצה
- זה קשה
- התאכזבת…
- זה באמת לא נעים
- כנראה אתה לא מאומן בזה עדיין
- שווה לנסות שוב
- מי שלא עושה טועה מאוד
- כישלונות מצמיחים
- זה רק עיכוב…
- עדיין…
בהצלחה.
סומכת עליכם,
זה לוקח זמן,
אתם לא מההורים שמוותרים….
(התעודדתם?)
אסנת צבאג – הורימהות
0544-303333
