מה במקום עונשים?
עונשים / תוצאות טבעיות והגיוניות:
בהורות הישנה של פעם, היה מאוד ברור מי נותן את הטון בבית ואיך.
לרוב זה היה אב דומיננטי, שהיה מוזעק לחרוץ את דינו של הילד בכל פעם שזה היה מסרב לבצע את הנדרש ממנו.
ובינינו, זה עבד.
פעם ילדים מאוד פחדו מנחת ידם של ההורים.
ובכפוף לכך, ולהם…. הם היו עושים מה שנדרש מהם – במקרה הטוב, חוטפים עונשים על בסיס יומיומי – במקרה הרע, או חווים חיים שלמים של הסתרה ושקרים – במקרה הגרוע.
מה שבטוח – יחסים טובים לא היו שם.
אז מה בעצם הבעיה עם עונשים?
הרי כביכול הם עובדים. הילד עושה מה שדורשים ממנו.
עונש הוא שיטה חינוכית פסולה היוצרת פחד, מעוררת התנגדות, מדברת ומלמדת שפה של כוח וכוחניות.
ילד שסופג עונשים כועס על העונש עצמו, שלרוב לא באמת קשור בקשר ישיר למעשה שעשה, אלא בעיקר מבטא את זעמו של ההורה. ובינינו, כשאנו מענישים אנו בעיקר מחפשים את העונש המכאיב ביותר. זה שיכבה את כאב הפגיעה שלנו על סרוב הילד לעשות כרצוננו, וזה שיכאיב לילד במקום שהכי כואב לו (טלפון/ מסכים / הנאות).
גם אם לרגע נדמה לנו שהשגנו את המטרה שלנו, הרי שהילד מפתח רגשות שליליים כלפי ההורה המעניש ומזמן תגובת נקמנות. פאסיבית או אקטיבית.
וכמובן, שהילד העסוק בכאב הרגשי (ואולי גם הפיזי) שלו, אינו פנוי ללמידה ולהסקת מסקנות אודות התנהגותו.
המוטיבציה שלו לשיתוף פעולה עם ההורה תהיה חיצונית – כובד משקלו של העונש, ולא פנימית – רצון לזכות בתחושת ערך חיובית כאדם שבוחר להתנהל לפי כללי המשפחה.
ילד נענש חי בתחושת פחד, השפלה וכאב.
הלמידה שלו על העולם היא שהחזק קובע.
עונשים עוצרים התנהגות.
אבל לא משנים אותה.
אז מה במקום?
תוצאות הגיוניות וטבעיות הם החלופה החינוכית לעונשים.
הם מאפשרים לילד לפתח עצמאות, ללמוד אודות אחריות ולחוות תחושת ערך טובה.
אם ברצוננו לגדל ילדים שפועלים מתוך אחריות פנימית, אכפתיות ושיקול דעת, עלינו להתנהג אליהם בכבוד.
לתת להם את מה שאנו רוצים לקבל מהם.
כמו בכל מערכת יחסים טובה וחשובה.
עלינו ללמד אותם ולהראות להם את הדרך החיובית להשגת שיתוף פעולה. ללמד אותם מה אנחנו מעריכים, לאפשר להם לטעות ולהגיע ב ע צ מ ם למסקנות באשר לבחירת ההתנהגות שלהם בהמשך.
תוצאות טבעיות הן התוצאות שהטבע מזמן לנו.
ההורים למעשה עומדים כצופים מן הצד ומאפשרים לילד לפגוש את החיים.
הילד למעשה לומד באופן טבעי מה כדאי לו לאמץ לחייו ומה לא.
הילד לומד לקשר בין מעשיו לבין התוצאות של מעשים אלו.
ההורים לא מארגנים את התוצאה אלא מאפשרים לטבע לעשות את שלו.
למשל:
ילד ששוכח את הכריך – יישאר רעב באותו בוקר / יבקש מחבר לחלוק איתו (לו רק אמא לא תרוץ מהעבודה לתת לו כריך ששכח)
ילד שקופץ לתוך שלולית – מן הסתם יירטב
ילד שיוצא בלי מעיל מהבית – סביר שיהיה לו קר ולמחרת יבחר לקחת אותו
(לילד קשב ייקח יותר זמן להסיק את המסקנה… התפקיד ההורי היא לעזור לילד להתארגן באופן מיטבי, כדי להימנע מחוויות מתסכלות על בסיס שעתי).
תוצאות הגיוניות היא למעשה שיטת חינוך המופעלת כאשר אין תוצאה טבעית להתנהלות ההורה, או שהתוצאה הטבעית היא מסוכנת וההורה אחראי לפעול כדי למנוע את התרחשותה. תוצאה הגיונית היא למעשה כאשר ההורה יוצר תגובה מלמדת עבור הילד. למידה שמתרחשת בדרכי נועם, ללא כעס, תוך התנהלות אמפטית של ההורה לקושי שחווה הילד שפוגש את החיים.
איך עושים את זה?
תוצאות טבעיות:
- ההורה יתווך לילד את המציאות כפי שהיא היום – “עד היום, בכל פעם ששכחת את המעיל אני הגעתי לבית הספר כדי לתת לך אותו”.
- מסר “אני” (מסר שאינו מאשים אלא מספר ומשתף בחוויה שלי ההורה) “זה מאוד מקשה על סדר היום שלי כשאני מגיעה שוב ושוב לבית הספר”.
- תווך שינוי – “ולכן אני לא אעשה את זה יותר”.
- מה כן? – “יש לך רעיון איך לזכור לקחת את הכריך כל בוקר?” (לא תאמינו כמה יצירתיים הילדים כאשר נותנים להם מקום ומתייעצים איתם בפתרון בעיות). ההורה עוזר לילד לבחור בהתנהלות שמקדמת אותו ולא כזו שמעכבת את היכולת שלו לאמץ הרגלים חיוביים ומקדמים.
תוצאות הגיוניות:
- ההורה יתווך לילד את המציאות כפי שהיא היום “עד היום קרה שכל בוקר אנחנו מאחרים לבית הספר ולעבודה כי קצת קשה לך להחליט מה ללבוש”
- מסר “אני” – “אני לא רוצה לאחר יותר לעבודה. זה לא נעים לי כי…..”
- תווך שינוי – ולכן מהיום והלאה, בדיוק בשעה 7:45 אנחנו נצא מהבית. את תוכלי לבחור מה את רוצה ללבוש, אבל בשעה הזו אנחנו יוצאים גם אם לא הספקת להתלבש.
- מה כן? – “יש לך רעיון איך אפשר להצליח להיות לבושים בזמן?” (אפשר גם לשתף: “לי ממש עוזר כשאני מכינה לי בערב את הבגדים….”
חשוב מאוד:
יש לציין – שאצל ילדים עם ADHD תהליך הסקת המסקנות ולמידה מחוויות – לוקה בחסר.
ולכן הפעלת תוצאות טבעיות או הגיוניות צריכה להיעשות במינונים קטנים ביותר ורק לאחר אימון של הילד לתפקוד אפקטיבי בזירות חייו. המטרה היא לא לאפשר לילד הקשב לחוות תוצאה הגיונית או טבעית בכל פעם שלא יתנהל כפי שמצופה ממנו, מכיוון שלרוב הסיבה לא תהיה חוסר רצון שלו לתפקד באופן מיטבי, אלא קושי אמיתי.
זו הסיבה שהורות לילדי קשב היא משימה ייחודית הדורשת ליווי והדרכה מותאמים.
יש לשים לב שהתוצאות ההגיוניות ידועות ומתווכות לילד מראש. בשונה מעונש, שהוא לרוב תגובה כעוסה, אימפולסיבית ועוצמתית.
יש לוודא שהתוצאה היא תמיד תוצר ישיר של המעשה וקשורה אליו באופן הגיוני.
חשוב שהתוצאה תהיה הגיונית גם בעיניו של הילד. אם היא אינה מתפרשת בעיניו כהגיונית, הרי שאין זו תוצאה הגיונית (ומשכך – תחווה על ידו כעונש).
עלינו לחשוב על דרך התנהלות הגיונית שתהיה מונעת משיוויון ערך וכבוד הדדי כדי לא לפגוע בכבודו של הילד ולשמור על מערכת יחסים טובה במשפחה.
כמובן שאין לעשות שימוש נרחב ואינסופי בתוצאות ההגיוניות אלא לבחור בהתנהלות אחת שבה אנו רוצים להשיג תוצאה חיובית ומשם להתקדם.
והכי חשוב לא להיכנס עם הילד למלחמות על צדק, על למידת לקחים ובלי “אמרתי לך” כשהוא פוגש את התוצאות של המעשים שלו. יש להביע אמפטיה לחוויה שלו ולהניח לו להסיק מסקנות.
מתי לא נפעיל תוצאות הגיוניות?
ילד שנמצא במאבק כוח עם הוריו תמיד יחווה את התוצאה ההגיונית כתגובה כוחנית.
אם זיהיתם שאתם נמצאים עם הילד במאבק מתיש שחולש על תחומים נרחבים בחייכם, פנו לקבלת עזרה אישית ומקצועית.
